בשנים האחרונות נדמה שהעולם התקשורתי מלא ברעש וכותרות - מלחמת חרבות ברזל, בחירות לכנסת ה - 26 ועוד, אבל בתוך כל העומס יש נושא שכמעט ולא נשמע מספיק: נוער בסיכון. למרות שמדובר במציאות מורכבת ומאתגרת, חייהם של בני הנוער שבסיכון כמעט ולא עולים על סדר היום. הסיפורים שמגיעים לקהל נוטים להיות סביב אירועי קצה או הכוללות: אלימות קשה, התאבדויות, פשיעה או מקרים טראגיים. אך מה קורה ביום-יום? מי מדבר על הבדידות שהם מסתירים, הנשירה מהמסגרות, השוטטות בלילה או ההיעדרות של מבוגר משמעותי בסביבה?

​

לאור ראיון שערכתי בדצמבר 2025 עם טלי ארז, מנכ"לית עמותת "עלם" למען נערים ונערות בסיכון: "למרות שבני נוער נמצאים היום במציאות מורכבת מאי פעם, מלחמה מתמשכת, חוסר ודאות ביטחונית, עומס רגשי, חרדה, פגיעות ברשת והיחלשות של מסגרות תומכות, הנושא של נוער בסיכון עדיין לא מקבל מקום מספק בתקשורת. הוא עולה בעיקר סביב אירועי קצה: אלימות קשה, התאבדויות, פשיעה או מקרים טראגיים.

​

הפער בין המציאות לבין הייצוג בתקשורת אינה תופעה שמרגישים רק אנשי מקצוע. סקר שערכתי בדצמבר 2025 והעברתי בקרב 102 בני נוער בגילאי 12 - 30 מראה כי 66.7% מהמשיבים מרגישים שהנושא מופיע במידה מועטה מאוד בתקשורת. הם חשים שחייהם של בני נוער בסיכון אינם נראים ולא נשמעים, והמידע שמגיע אליהם לרוב מוגבל לאירועים דרמטיים בלבד. לפי ראיון שערכתי בדצמבר 2025 עם טופז מורד, נערה בת 14 מחולון, שצורכת את רוב המידע שלה ברשתות החברתיות: "לא ממש מדברים על הנושא ברשת. מדברים על זה בעיקר כשקורה משהו קיצוני, אבל לא נותנים לזה מספיק תשומת לב ביום-יום."

למעשה, יש היום הרבה יותר בני נוער שנמצאים על רצף הסיכון, גם בבתים "טובים" ובמרכזי הערים, אבל המציאות הזו כמעט ולא משתקפת בשיח התקשורתי. לפי כתבה שפורסמה ביולי 2025 ב - "ישראל היום", נורית טל שמיר, מנכ"לית עמותת "נירים", מדגישה את חומרת הבעיה: "מספר הילדים והנוער בסיכון שילש את עצמו - וזה סיפור שאף אחד לא מטפל בו."

​

כאשר הנושא סוף סוף מופיע בתקשורת, הדרך שבה הוא מוצג לעיתים קרובות אינה מדויקת ומשקפת סטריאוטיפים בלבד: כעבריינים, כבעייתיים או כמי שמגיעים משכונות מסוימות.
הסקר מראה שכ־92.2% מהמשיבים סבורים שהנערים והנערות בסיכון מוצגים באופן סטריאוטיפי, מה שמדגיש באופן מובהק את התחושה שהתקשורת אינה משקפת את המציאות המלאה.

טלי ארז מסבירה: "המציאות מורכבת בהרבה. בני נוער בסיכון יכולים להיות תלמידים טובים, חניכים בתנועות נוער, נערות מצטיינות או ילדים למשפחות מתפקדות שמתמודדים עם טראומה, עומס רגשי, פגיעות מיניות, אלימות, חרמות או מצוקה נפשית"

​

הייצוג הסטריאוטיפי אינו רק בעייתי מבחינת הדיוק, אלא הוא משפיע על בני הנוער שמוצגים וגם על הצופים.
טופז מציינת: "זה גורם לאנשים לפתח סטיגמות, פחות להבין את המצב, וגם עלול לפגוע בבני נוער שבמצב דומה כשהם רואים איך מציגים אותם".

טלי ארז מחזקת ואומרת: "כשבני נוער רואים את עצמם מוצגים רק כבעיה או ככישלון, זה מחזק בושה, הסתרה ותחושת ניתוק. לעומת זאת, ייצוג מורכב, אנושי ולא שיפוטי יכול להציל חיים: הוא מאפשר לבני נוער להבין שהם לא לבד, שמותר להרגיש קושי, ושיש למי לפנות".

​

גם סדרות דרמה העוסקות בנוער בסיכון נופלות לעיתים בקלישאות. סדרת הדרמה "עלומים" של תאגיד השידור כאן 11, שעלתה לשידור ב - 4 באוקטובר 2021, למשל, מציגה את חייהם של נערים בבית ספר לנוער בסיכון בבית שמש.

לפי ביקורת מתוך כתבה שפורסמה ב2021 ב-Ynet: "הקיום של בני הנוער האלה הוא אחד לאחד הקלישאה המוכרת של נוער עברייני - מכירת סמים, ונדליזם, ביזוי נשי פה ושם, ישיבה בזולה, דיאלוגים ריקים, אינטרקציות אלימות ועימותים עם החוק … ציר העלילה הצעיר (לפחות בשלושת הפרקים הראשונים שנשלחו לביקורת) לא מצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית של הז'אנר, ובעיקר מקעקע את המונח "נוער בסיכון" ומזהה אותו שוב עם עבריינות אלימה." התוצאה ברורה: במקום ייצוג מורכב ואנושי, התקשורת משמרת דימוי מכליל שמחזק סטיגמות ופוגע בהבנה הציבורית של המציאות.

​

אחד הפתרונות המרכזיים לחוסר הייצוג ולשיח החלקי בתקשורת סביב בני הנוער האלה נמצא בעבודה העקבית של עמותות וארגונים הפועלים בשטח, ובראשם עמותות כמו "עלם" ו"נירים", שפועלות ללא הפסקה לחיזוק המודעות הציבורית לנושא. העמותות משתמשות בכלי התקשורת שבהם הקהל נמצא באמת: ברשתות החברתיות הן יוצרות תוכן שמדבר ישירות לנוער - בעמודי האינסטגרם והטיקטוק עולים פוסטים וסרטונים קצרים שמציגים מצוקות יומיומיות, מספרים סיפור ומניעים לפעולה. במקביל, בעמודי היוטיוב, הפייסבוק ו־X (לשעבר, טוויטר) הן פונות לקהל הבוגר יותר, בגובה העיניים, עם הסברים רחבים, נתונים וקריאה לאחריות חברתית.

​

כך למשל, בנובמבר 2025 פרסמה עמותת "עלם" סרטון בטיקטוק שפנה לבני נוער והציג ארבע עובדות מדאיגות על מצבם כיום, ביניהן ש־1 מכל 3 צעירים וצעירות דיווחו שעברו אלימות ברשת בשנה האחרונה, ו־1 מכל 5 חוו חרם או הדרה חברתית לפחות פעם אחת. אחרי כל נתון צורפה הנעה ברורה לפעולה: הם לא לבד, ויש עם מי לדבר, דרך צ’אט זמין ושיחה אישית עם אנשי מקצוע. לצד הפעילות ברשת, העמותות דואגות גם לנוכחות בתקשורת הרשמית: באוגוסט 2025 התראיינה מנכ"לית עמותת "נירים", נורית טל שמיר, בחדשות 12 ודיברה על מצבם של בני הנוער בסיכון על רקע מלחמת חרבות ברזל והמציאות הקשה במדינה, ראיון שהחזיר את הנושא אל סדר היום התקשורתי והציבורי. הדוגמאות האלו מוכיחות שכשנותנים מקום לקולות מהשטח ומביאים אותם למרכז, אפשר לייצר שיח אנושי יותר שמזכיר שיש מי שרואה את בני הנוער ולא משאיר אותם לבד.

​

מעבר לפעילות העמותות, התקשורת נושאת אחריות רחבה לייצוג בני הנוער בסיכון. יוצרי תוכן ומשפיעני רשת יכולים להשפיע רבות, כי הדור הצעיר מושפע מכל מילה, סרטון וסטורי, וכשידברו על הנושא המודעות תעלה והסטיגמות ישברו. בנוסף, נדרשות יותר כתבות וראיונות בחדשות שמתמקדים במציאות היומיומית שלהם, לא רק באירועי קצה, וסרטים וסדרות שמציגים את הסיפור המלא, האנושי והמורכב. תוכניות ספיישל וימי התרמה לעמותות שמטפלות בנוער בסיכון יכולים גם הם להניע לפעולה ולהגביר את החשיפה לנושא.

​

 בסקר שערכתי היה לי חשוב לשאול מה לדעתם אפשר לעשות כדי שנושא נוער בסיכון יופיע יותר בתקשורת, והתשובות הצביעו על כיוון ברור: הרשתות החברתיות הן המפתח. טיקטוק ואינסטגרם הוזכרו כפלטפורמות המרכזיות שבהן נמצא הדור הצעיר ושבהן נוצרה ההשפעה הגדולה ביותר. בני הנוער הדגישו את הצורך ביותר פוסטים, סרטונים וקמפיינים עם משפיעני רשת וסלבס שידברו על הנושא בצורה אמיתית ולא רק מסחרית, וכן לתת במה לנערים ולנערות עצמם לספר את הסיפור שלהם. לצד הרשתות, עלתה גם חשיבות השילוב של הנושא בחדשות, בכתבות עומק ובסדרות וסרטים שמציגים את המציאות של נוער בסיכון באופן מורכב ולא סטריאוטיפי.

​

הנושא הזה נוגע לכולנו. יש נערים ונערות שחיים במציאות קשה שרבים בכלל לא שמים לב אליה. אם נעצור רגע ונחליט לעשות משהו, אפילו קטן, זה כבר יכול לשנות.

תתחילו לדבר על זה, לשאול, לשתף, לעקוב אחרי עמותות שעובדות בשטח ולנסות לתת יד, גם בצעדים קטנים. ואם הכתבה הזו נגעה בכם, תשתפו אותה ברשתות, תגיבו, תכתבו מה אתם חושבים ותעוררו מעורבות. כל תגובה, כל שיתוף, כל קול קטן יכול ליצור שינוי ולגרום לכך שהסיפור של הנערים והנערות האלו יגיע ליותר אנשים ויקבל סוף סוף את המקום שמגיע לו בתקשורת.