מאבק מורי היל"ה חושף פערים ביחס לנוער בסיכון https://www.ynet.co.il/news/article/hyrlkccf6 המאמר מציג את המאבק של מורי תוכנית היל"ה, שמלמדים בני נוער שנשרו ממערכת החינוך, אך מקבלים תנאי העסקה ושכר נמוכים יותר ממורים אחרים משום שהם מועסקים דרך קבלן. בעיניי, הבעיה המרכזית שעולה מהמאמר היא הסתירה הגדולה בין החשיבות של העבודה שלהם לבין היחס שהם מקבלים מהמערכת. מורי היל"ה עובדים עם בני נוער שנמצאים במצבים מורכבים מאוד – כאלה שנשרו מבתי הספר הרגילים ולעיתים מתמודדים עם קשיים חברת

במדינת ישראל נערים בסיכון כלולים גם במגזרים שונים כמו ערבים, חרדים, וקבוצות שונות בחברה. בכתבה שחדד דוד פירסם ,הוא מדווח על דוח הביקורת של מתניהו אנגלמן(מבקר מדינה שמגלה מחדלים משמעותיים בטיפול בנוער בסיכון , במיוחד בקרב האוכלסייה החרדית) בכל עיר יש תקציב מסוים שמשקיעים בנוער בסיכון ומראים את אחוז הניצול שלו , לפי הדוח שהכתבה מדווחת:"עיריית רמלה ניצלה רק 27% (כ-121,000 ש"ח מתוך 440,000 ש"ח)אך" המבקר מוסיף נתון נוסף כי שעיריית קריית גת קיבלה תקציב לטיפול בנוער חרדי מנותק, היא

קישור למאמר בישראל היום- https://www.israelhayom.co.il/magazine/shishabat/article/17077410 נתקלתי במאמר על נער בשם אביאל, שהיה פעם נוער בסיכון, והוא עבר חיים קשים ואפילו נכנס לכלא, אבל הוא הצליח לשנות את החיים שלו ולהפוך ללוחם בצה”ל. הסיפור שלו ממש ריגש אותי, כי הוא מראה שגם כשנראה שהכול אבוד אפשר לקום, להשתנות ולהצליח. אני חושבת שהחברה שלנו לפעמים שופטת מהר מידי נערים כאלה, במקום לתת להם הזדמנות שנייה ותמיכה אמיתית. חשוב שנזכור שהם רק צריכים מישהו שיאמין בהם. לדעתי, אם כל אח

https://www.instagram.com/p/DC8xDz8vLvD/ הסיפור של אסתר אווקה הוא תזכורת עוצמתית לכך שתמיד יש דרך לבחור בחיים, גם כשהמציאות קשה וכואבת. היא עברה חוויות שאדם צעיר לא אמור לעבור, ובכל זאת הצליחה להפוך את הכאב שלה למנוע של כוח והשפעה. הבחירה לראות בעצמך "נוער עם סיכוי" משנה הכול, והיא זו שמעניקה תקווה אמיתית למי שנמצא במאבק. אם אתם מרגישים שאתם במצב נפשי קשה או מסוכן, אל תתמודדו עם זה לבד. דברו עם מישהו קרוב שאתם סומכים עליו ושתפו במה שאתם עוברים. תמיד יש דרך למצוא תקווה ולצאת מ

המאמר שפורסם במאקו מתאר בצורה חדה ומרגשת את המציאות המורכבת של בני נוער בסיכון בישראל דרך סיפורה האישי של רבקה אסייג. כבר בגיל 12 היא מצאה את עצמה עוזבת את הבית בעקבות קונפליקטים קשים עם משפחתה, שכללו אלימות מילולית ופיזית וחוסר קבלה לבחירות האישיות שלה. הרשויות היו מעורבות, והיא עברה בין מסגרות שונות בניסיון למצוא מקום בטוח ויציב. בהמשך דרכה היא השתלבה בכפר הנוער של עמותת נירים – מסגרת חינוכית-טיפולית שמעניקה לנערים ונערות הזדמנות שנייה. שם קיבלה ליווי מקצועי, גבולות ברורים,

קראתי את הכתבה בערוץ 13 על הנוער האבוד בירושלים וזה לא יוצא לי מהראש. יש נערים בגיל שלי, אולי אפילו צעירים יותר, שאין להם בית אמיתי. בזמן שרובנו חוזרים מבית הספר, הם מסתובבים ברחובות, בתחנה המרכזית או ביערות, מחפשים מקום לישון ולאכול. זו לא תקופה קצרה וזה לא “יעבור”. זו המציאות שלהם. מה שהכי תפס אותי זו האמירה: “נשארנו בלי כלום.” זה משפט פשוט, אבל הוא אומר הכול. לא רק שאין להם כסף או בית, אלא שאין להם גב. אין מישהו שיחכה להם, שידאג, שיגיד להם שיהיה בסדר. זה מרגיש כאילו החברה

אני חושבת שנווה לוי הוא פשוט אדם מרגש ומיוחד. הוא לא רק זמר טוב, הוא מראה כנות ואותנטיות על הבמה, וזה גורם לך ממש להתחבר אליו. כבר מהופעתו הראשונה בכוכב הבא אפשר לראות שהוא שם את כל הלב שלו בכל שיר שהוא שר. אני אוהבת את הדרך שבה הוא מביע רגשות בשירה שלו, את הכוח והרגישות בקול שלו, ואת האופן שבו הוא מצליח להעביר כל תחושה למי שמקשיב. במיוחד כשחושבים על זה שהוא היה פעם נער בסיכון, זה הופך את ההופעה שלו לעוד יותר משמעותית. הוא מראה שאפשר לקחת את הקשיים והחוויות הקשות שעבר ולהפוך

משפט שנותן בוקס בבטן ! זה לא משפט נורמלי שאמור לצאת מפה של נער או נערה. זה משפט שמטלטל, שמסגיר פחד עמוק, ייאוש וחוסר אמון בעתיד. כשילד אומר דבר כזה זו נורת אזהרה אדומה לחברה שלמה ומצריך טיפול מיידי בנושא. יותר מ-80 אלף תלמידים בסיכון לנשירה סמויה. אלפי תלמידים רשומים למערכת החינוך, אבל בפועל הם לא באמת שם - מגיעים לשעה או שתיים בלבד, משוטטים במסדרונות, או פשוט נעלמים. מדובר בילדים רגילים, כמו כולם, שפעם תפקדו, למדו וחלמו. מאז הקורונה ומלחמות כמו "חרבות ברזל" והמלחמה מול איראן